רבי פנחס שפירא מקוריץ
נולד בשקלוב בשנת תפ"ו לאביו רבי
אברהם אבא נצר ממשפחת רבי נתן שפירא בעל "מגלה
עסוקות". כבן למשפחת למדנים ליטאים התחנך על
ברכי התורה למד הרבה תנ"ך תלמוד ופוסקים ועוד
בימי שחרותו, רשם לעצמו בדרך למודו הערות וחדושים
פלפולים וחילוקים. דוגמאות מהם נדפסו בספר
"וצוה הכהן" לרבי אהרן שמואל הכהן ומחדש בשם
"גבעת פנחס" בילגוריי תר"ץ. בשיפיטובקה היה
שמור כתב יד של רבי פנחס הערות על "יורה דעה"
הוא עסק גם בלמוד הדקדוק וקרא בספרי הפילוסופיה
של ימי הבינים.
לרגל
עלילה שהעלילו עליו בשקלוב נאלץ אביו ובני
ביתו לעבור למירופול שבווהלין. אביו המתנגד,
לאחר שהכיר את החסידות מקרוב הפך לתלמידו של
הבעש"ט הבן הלך בעקבות אביו דבק בתנועה החסידית
ובתורתה, ואם כי הושפע בהרבה מהבעש"ט ורבי יעקב
יוסף מפולנאה נשאר עומד ברשות עצמוֹ בהשקפותיו
ובדרכו בחסידות.
רבי פנחס ישב
זמן ממושך בקוריץ ואח"כ התישב באוסטראה בה
נהג נשיאותו ברמה והיה מכובד על פני כל.
ספרים גדולים לא נשארו ממנו. לפי
המסורה שרד ספר גדול שלו בכתב יד אולם קבלה
היתה בידי צאצאי רבי פנחס המדפיסים הנודעים
בסלאוויטא שלא להדפיס את תספר אך קטעים ושברי
רעיונות נודעו מתורתו שנדפסו כנספחים בספרים:
א לקוטים של ר' פנחס ב"נר ישראל" להמגיד מקוזניץ
נדפסו כקונטרס מיוחד "לקוטי שושנים" טשרנוביץ
תרי"ח ב בספר "נופת צופים" לבוב תרכ"ה נדפס כקונטרס
מיוחד בשם "דברים נחמדים" טשרנוביץ תרי"ח בקובץ
"גאולת ישראל" לבוב תרכ"ד עיקרי תורתו מכונסים
בספר "מדרש פנחס" ח"א וורשה תרל"ו ח"ב לובלין
תר"ם ובספר "מדרש פנחס החדש" וורשה תר"ע בשנת
תקנ"א עזב רבי פנחס את אוסטראה על מנת ללכת
לארץ ישראל אולם בדרכו התעכב בשיפיטובקה בה
חלה ונפטר בי' אלול.
ישראל
עיקר
הבריאה הם ישראל ואם ח"ו אין ישראל יתבטלו גם
שונאי ישראל. כל העולם הוא בסוד בחינת צורת
אדם ישראל הם הראש, כי הם בסוד המוח ואין בכל
האומות הרבה דבורים להמתיק ולפרש הדברים כמו
בישראל והאומות הם בבחינת ידים בריאת העכו"ם
בעולם היה כדי שיראה חשיבוּת ישראל, כי יתרון האור
מן החוֹשך. מגדוֹלי החסידוּת
חוברה ב' ע ' מ"ה.
שתיקה
א
אם האדם
שותק הוא נעשה מרכבה לספירות בלי מה. כל מה
שהאדםממעט בדבור הוא יותר קרוב אל הקדוּשה
חוברת ג' ית' לט
ב
צריך
למסור נפשו שלא לדבר דיבור שלא לצורך כל מה
שאדם ממעט הוא בדבוּר מקורב אל הקדושה. מדרש פנחס עמ' ל"ט.
הגאוה
א
מרה
שחורה נמשכת מגיאות, כי מחמת גאוה חושב האדם
בלבו כי ראוי הוא שיהיה לו כך וכך אבל מי שהוא
עניו סובל הבל באהבה.
ב
כל עבירות
שאדם עושה צריך סיבה לדבר או ע"י אדם או ע"י
דבר אחר, אבל גיאות אין צורך לשום סיבה רק יכול
להיות ששוכב על התנור ובביתו קרירות גדולה והוא
מתכסה בפעלץ, פרווה קרוע, ומחשב בלבו "איך בין
גרוים איך בין גרויס" אני גדול אני גדול. צריך
ליזהר מאד מגיאות משום דשכיחה היזקא טובא.
שם
מקוֹר
התמעניגות
כל התענוגות
הם מג"ע מגן עד,ן אפילו מילתא חדא דבדיחותא.
שם עמ' 78
ענוה ותוכחה
תוכחה
לשמה וענוה שלא לשמה הי מנייהו עדיף? מי לא
מודה דענוה גדול מכולם ומתוך שלא לשמה בא לשמה ושם עמ' 27
השמחה
באה מהעולם העליון
השמחה
מכפרת עוונות. כי השמחה מעולם העליון. כי התינוק
כשהוא קטן הוא בוכה וכשהוא כמו חצי שנה הוא
מתחיל לשחוק כי בא בעולם העליון ומפני שהשמחה
הוא מעולם העליון הוא באור פני מלך חיים. ושם עמ'95.
אין אנו
ראויים לעונש
מי הכריח
להקב"ה ליתן לנו התורה? וסוף כל סוף ידע שלא
יקיימוה אע"פ שבשעת מעשה קבלוה היהודים עליהם
אין אנו ראויים לעונש אם לא יקיימוה ואין הקב"ה
בא בטרוניא, אולם הקב"ה הוא הצדיק שמאחר שנתן
לנו התורה ויש בה שכר ועונש וכל מה שבעולמות
עליונים ותחתונים הכל בתורה, נמצא שאין הקב"ה
מעניש רק התורה בעצמה. ישם
עמ' 25
השפעה
קיימת
השפעה
קיימת ואינה בטלה מן העולם אפילו אם חוטאים
בני אדם ח"ו כי הקב"ה ממציא מזון אפילו לרשעים.
והראיה כשהיו ישאל במדבר חוטאים כ"פ [כמה פעמים]
ואעפ"כ לא נמנע המן מלערד מפני זה וע"כ יש לומר
בכל יום פרשת המן להורות לנו זח שהשפעה קיימת
אינו נמנע ובטל מן העולם. שס עמ' א
אין בידינו אלא הבחירה
הכל
שאנחנו מקלקלים השי"ת מתקן כי הקלקול ודאי
הוא רק מצדנו כי איך שייך שהשי"ת מקלקל לעצמו
ר"ל? ורוצה לומר שמעשה האדם נוגע בכבודו כביכול
ית' אבל התיקון אין בידינו כלל רק בידו ית'.
ונמצא שאין במה להתגאות לפי שכל מעשים טובים
שאנו עושים אינו מצד עצמנו רק מצדו ית' ובעזרו ובלתי עזרתו
ית' אי אפשר לעשות שום דבר טוב. מחמת כל הנ"ל
יבול לפטור ממרה שחורה כשנופל באיזה מדה רעה
ח"ו או נכשל בעבירה ח"ו לא ידאג ביותר רק יהיה
לו בטחון שהש"י יעזור לו ויתקן הכל, כי זה כלל גדול:
שאין בידינו אלא הבחירה, והשאר עד גמר הדברים
הכל בידו ית'. ומיד שיבחר האדם בטוב הקב"ה עוזר
לו בלי שיעור. וכמה פעמים אמר שאפילו הבחירה
צריך האדם לטובתו ית' שיעזור לו ויחזקהו. שם עמ' 16
מהירי המחשבה
יש בני אדם שכל מחשבתם ותנועתם
במהירות ולא בהתישבות הדעת והם הנקראים רהיטי
מוחין והם שורפים במחשבתם את הדבר שחושבין
ולכך אין מתקיימת מחשבתן. שם עמ' 21
פסולת המוח
א
החלומות
הם פסולת המוח ועל ידם מתבהר המוח וכ"א לפי
בחינתו, כי צדיק גדול וחכם אפילו חלומותיו
הם מעולים וטובים במעלה. ובכל דבר ודבר יש הבחינה
הנ"ל כי יש פסולת האף הוא גשמי פסולת האוזן
אינו גשמי ופסולת העין הוא יותר רוחני ופסולת
המוח הם ההלומות כי נובלות חכמה שלמעלה תורה.
ופסולת התורה הם כשפים. שם
עמ' 52
ב
כל העולמות
וכל הנשמות מסייעים לאדם לבכות ולהוציא דמעה
מעיניו. וכשרוצות נשמות לידבק באדם במוחו יוצאות
דמעות מעיניו ועי"ז נתברר המוח שלו כי הדמעות
הם פסולת המוח. שם עמ'62
בחינת שינה
בכל
הדברים שבעולם יש גחינת שינה ואפילו בצומח
ועל ידי זה מתחדשת החילת שבו בכל בוקר. אפילו
במים יש בחינת שינה שאל"כ [שאם לא כן] מתקלקלים
ואי אפשר היה לשתותם. ובר"ה נפלה שינה על ז"א
[זעיר אנפין] דהיינו שנופל בחי' שינה על התורה
על כל המלאכים ועל כל הברואים. אפילו באותיות
יש הבחינה הנ"ל והוא בבחי' קטנות, דהיינו שנסתלקו
המוחין של כל הנ"ל והוא בחי' דין שבר"ה. וע"כ
כיון שכל הנ"ל הוא לחדש המוחין ע"ב העצה היעוצה
לאדם שיהיה בעיניו לשוטה נמצא שהוא בעיניו
דומה ממש לאין. ועי"ז נתחדשו כל המוחין שלו
הן ברוחני והן בגשמי, דהיינו אפילו בפרנסה
ובבריאות גופו ובכל השייך לו והוא לפי בחינת
האדם, כי יש אדם שתלוים בו כמה נשמות, וכשהוא
כנ"ל מתחדשים כולם עמו והבן. ישם עמ' י'.
אור ישר ואור חוזר
בכל
הדברים יש בחינת אור ישר ואור חוזר. ההלואה
היא בחינת אור ישר, והפרעון אור חוזר. מה שהאב
נותן לבנו הוא בחינת אור ישר, שהוא רחמים ומה
שהבנים נותנים לאביהם הוא בחינת אור חוזר שהוא
דין. לכן אמרי אינשי אב אחד יכול לפרנס עשרה
בנים ועשרה בנים אינם יכולים לפרנס אב אחד.
מגדוֹלי החסידוּת חוֹברת
ב' עמ' לשם
ממכתביו
איש אלוהים קדוש הוא כל פעל ד'
למענהו כבוד אהובי ידיד ד' וידיד נפשי ה"ה הרב
המופלא ומופלג בוצינא קדישא חסידא ופרישא
אור חוזר ומקיף חילא דאורייתא תקיף כבוד קדושת
שמו נודע בשערים מו"ה ישעיה נ"י לדור דורים
אמן.
נאום
הגבר אשר עשתנותיו חתים ונכשלים פחודים ונבהלים
תוגת דאגת הזמנים בלתי נאמנים ונתעורר מתרדמת
אוולת הזמן היות מתכסף בהתדבקות אלהות באהבת
הבורא ית"ש לעוררו בעה"ש
בהשקפה
ראשונה ראיתי לבטל הרגשת רעיוני להתבונן בהרגשה
הפנימית בדמיוני כי כן הענין בבוא השפע הנכבד
על כח השכל שאינו גופני יתחזק הכח ההוא עד שיתבטלו
ההרגשות הגופניות לגמרי ויתפשטו הצורות להיות נפרדים
מחומריהם ואז הוא בחוזק האפשרי להעלות בחלום
השכל העיוני לציור המוחשין להשגות אמתיות השלמות
עצמיות אנושיות, והן רעיוני על משכבי סליקו
בשעת ביטול ההרגשות באישון לילה ואפלה ואז
נתאחדו הצורות המופשטות עם צורתו דמר ההומשטת
ג"כ ברגע ההוא, ונסתכלתי בעיונו זה שהורגש בהקיץ
ונפל במבוכה רבה ועדיין לא העלה ארוכה לישר
המסלה כי לא הגיעה אליו הצורה האמתית לגמרי
ומפני שנפשו יקרה מאד ומתרפקת תמיד בחוזק עבותות
האחבה. ומגודל כוסף חיבתו לא אכחד מידיד לגלות
לו סתרי רז זה אשר נבוך בו. הראשון שהוקשה לו
מפני מה מותר האדם ליקח בת אחותו ואסור ליקח
אחות אביו כי ראוי שתאסר האשה להנשא לדודה
כמו שאסור לו ליקח דודתו? הטעם הוא כי המשפיע
הוא למעלה מן המקבל ולזה מותר אבל בהיפך נשתנה
סדרי בראשית ולכן אסור.
ועל השני שהוקשה לו מאד למר על
האמור לו במחזה ונפל בפיו מקרא זה כלך יפה רעיתי
ומום אין בך. הנה אהובי אשר הוא ידיד ד' וידיד
נפשי שעלה על רוחי להאיר עיניך בחזון הנופל
לך בזה על שכ"ת [שכבוד תורתוֹ] חושב ומהרהר לתרץ
קושית התו"ט [התוספת יום טוב] בריש מס' שבת אחא
דתנא יציאות השבת ולא תנא הוצאת השבת וסליקו
רעיוני על משכבי לתרץ וליישב דהתנא כוון לרמז
שם י"ה בתחלת המסכת והוא חוקר ודורש ליתן טעם
לזה אתה הראית לדעת, כי ראה באספקלריא שאינה
מאירה, כי ידוע שאיסור הוצאה רומז לענין רם
ונשא שלא ליצא כמעט רגע מרשות היחיד לרה"ר [לרשות
הרבים] לס"מ ח"ו ופוגם בזה פגם בשם הוי' ב"ה, לכך
רומז התנא י"ה בתחלת המסכת כי השם י"ה במלואו
עולה כ"ו כמנין הוי' ב"ה לזה מציין התנא במתניתין
יציאות השבת שתים שהן ארבע, כלומר בשתי אותיות
אלו י"ה יש בו ד' במלואו, ויש ליזהר בו מאד שלא
לפגמו ח"ו. והנה כ"ת התחיל בזה הענין ובאמצעיתו
נטה לדרך עקלתון לחשוב בדרך אחרת ונשתבש בו.
וזה מראש החזיון האמור למעלה; כלך יפה רעיתי,
כלומר בדרך יפה הלכת תחלה אבל מו"מ אין בך י"ה מלא
בגימטריא מום, כיונה זו אין בך לכך נדחה מלהבין
על בוריו.
ועל
השלישי שהוקשה לו למר בקבלת עומ"ש [עול מלכות
שמים] מפני שנעלם מעיני דמר סוד יחוד העליון
ויחוד התחתון, לכך נפלת לכמה מבוכות בזה"ק [בזוהר
הקדוש] שכתוב בכ"פ לישנא דמלכא ומטרוניתא, כי
הוא ענין עמוק ונכבד מאד הרומז בסוד מעלות
הסולם ליעקב, עוד על פסוק האלף לך שלמה המה
דברים הצומדים ברומו של עולם ולא ניתן לכתוב
בכתב מפורש רק ליחידי סגולה ומפני תוקף אהבתו
דמר שמתי הדברים בפי המוכ"ז להגיד לו הענין
בע"פ אחר שיזדכך חומרו בטהרות וטבילות. מני פנחס שפירא מאוסטרהא נדפס
בספר חסד לאברהם" לרבי אברהם המלאך.
מעשה שסיפר
היו
שני אחים, אחד עני ואהד עשיר. ובכל פעם היה בא
העני אצל העשיר והיה נותן לו נדבה ואותו העני
היה יושב ולומד יומם ולילה. ופעם אחת בא אצל
אחיו כמנהגו ואמר לו אחי מה יהיה התכלית ממך
שאני נותן לך בכל פעם ואתה עדיין עני אני אתן
לך בבת אחת ר' אדומים ועסוק באיזה מו"מ אולי
יעזור לך הש"י שלא תצטרך עוד למתנתי וכך היה
שנתן לו כנ"ל והצליח במעותיו ונעשה עשיר. פעם
נסע אותו עשיר אליו צי גאסט להתארח וראה שנעשה
ג"כ עשיר והנאהו מאד. ואמר ב"ה שעזר לך שאינך
צריך אלי ואח"כ אמר לו אחי אמת שטוב שהצלחת
בעושר אבל איך אתה נוהג בענין לימוד התורה
אם אתה נוהג כבראשונה שהיית מתמיד בלימוד.
אבל הוא השיב בזו הלשון: אם הייתי יושב ולומד
לא הייתי עשיר ומיד ברברו הדברים האלה התחיל
לירד דם מחוטמו וירד הדם הרבה מאד עד שהיה מסוכן.
והתחילו לעשות רעש עם הרופאים ואמר להם אל
תעשו שום רעש כי הוא הכל לחנם כי לא תועיל לי
שום רפואה. ואני מוכרח להסתלק מן העולם, כי
התורה בעצמה באה אצלי ואמרה אתה ביישתני שבלימוד
התורה יגרוםלך ח"ו מניעת הטובה ע"כ מוכרח אתה
להפטר מן העולם. מדרש פנחס ע' 17
ההבדל
בינו לבין הרב מפולנאה
החילוק
שביני ובין הרב מפולנאה הוא זה הרב מפולנאה
אוהב מאד את האמת ומרוב אהבתו אותה הוא מרבה
לדבר ולהפיץ ברבים דברי אמת, ואם בין הרבה דברי
אמת יתערב מעט דברי שקר אינו מקפיד על זה. ואנכי
שונא מאד את השקר ועל כן אין אני מרבה לדבר
אף דברי אמת, בחששי שמא אכשל בלשוני לדבר גם
מעט דברי שקר. מגדולי החסידות
חוברת ג' עמ' כ"א
ה"תולדות
יעקב יוסף
בספרו
של הרב הגדול מפולנאה לא היו עדיין בעולם כי
הוא תורה מגן עדן מדרש פנחס
עמ'
תפלתו של רבי פנחס
פעם אחת התפלל הרב ז"ל מעריב בחול
לפני העמוד וצעק בשומר עמו ישראל צעקה גדולה,
עברה הדוכסית אצל ביהמ"ד והרכינה את עצמה לתוך
החלון שהיו החלונות בביהמ"ד מקאריץ נמוכים,
ואמרה בלשון פולנית כמה צעקה זו אמתית מן הלב
בלי שום שקר. כשספרו לו מזה אמר גם עכו"ם יודע
מה הוא אמת וסיפר שפעם נסעה אמו של ר"ש אשכנזי
בדרך עם ערל ועמד לרעות ביער והבעש"ט היה ג"כ
באותו יער עם מנין שלו והיו מתפללין ועמד הערל
מנגד והביט רק על הבעש"ט ואח"כ שאל עליו מי זה היהודי
שעמד תחת האילן אמרו מה נפ"מ [ונפקא מינה] לך
בזה. השיב שהיה עליו פחד גדול כל כך עד שכל היער
היה קטן לפניו להחבא. עוד סיפר ז"ל מעצמו שפעם
היה על ברי"מ [ברית מילה] בכפר והיתה המילדת
נכרית והוא ז"ל לא ידע כי היתה תחת הוילון ואה"כ
כשנסע מהכפר היתה הנכרית שואלת כ"פ [כמה פעמים]
מי הוא זה היהודי שצעק כ"כ אמרו לה מה נפ"מ? השיבה
שנפל עליה פחד גדול וכמעט שלא מתה כי גם עכו"ם
מכיר דבר שהוא אמת. מתורה
החסידות חוברת א' עמוד 7